מאת: דורה [דורית בן-וקיל]
אני ואת.ה לא כ"כ שונים זה מזה.
אבל אנחנו לא מכירים. אנחנו זרים מוחלטים שמחטטים עם העיניים שלנו בפרופילים אחד של השני. אני פה במפקדה שלי ברוטשילד תל אביב ואתם שם איפשהו בחו"ל או בארץ. ובכל זאת, שנינו בזמנים שונים העלנו תמונה לרשת. ביקשנו לתת וויב מסוים לאווטאר שהולך לייצג אותנו והתחלנו ליצור אינטרקציות [לב, מלל, אימוג'י ושליחת הודעות].
אז ככה זה התחיל בנינו. לפני ששמתי לב קלטתי שלשנינו יש בדידות לפעמים אפילו שיש לנו הרבה חפצים ומערכות יחסים. קלטתי ששנינו מוצפים במלא מידע ופייק מידע שמגיע מכל פלטפורמה ברשת.
ורציתי להזכיר לנו לברור. הבחירה הרי בידיים שלנו, לא?
אולי אנחנו בעידן שיותר קשה להגיד 'לא' לדברים כי ישפטו אותך [כמה זה כבר קשה בעידן שיש בו Waze פשוט להגיע?]. אז כן הבחירה בידיים שלנו, לא היא לא קלה. נדהמתי לגלות כמה קל לשכוח כל בוקר את הבחירה הדיפולטיבית שלנו לצרוך רק תוכן שמתאים לתפריט צריכה שלנו. וכשאין מספיק תזכורות, אז שוכחים.
עובר שבוע, שבועיים, חודש ושכחת. שכחת להתקלח מעודף הלכלוך שצברת בנסיעה לפה.
התזכורת: לכו תזד**נו. עם עצמכם קודם, אחר כך עם התחומים בחיים שלכם, במיניות טובה יש רמת עוצמה לרגש תוך כדי ביצוע.
התנועה היא ספורטיבית, אקטיבית אבל גם אינטימית. וכשחווים עונג עם החיים, חווים רגש-גוףנפש-עונג ושינוי.