שפיכה מהירה זה גנטי? הנה מה שמחקר תאומים פיני באמת מצא

"דורה, אני גומר מהר מאז שאני זוכר את עצמי. יכול להיות שזה פשוט בגנים שלי?"

אני שומעת את השאלה הזו המון בקליניקה. ויש לה בסיס אמיתי – יש מחקר רציני שבדק בדיוק את זה. אז בואו נעבור עליו ביחד, בלי לפחד מהתוצאות.

המחקר: מה בדקו ואיך

ב-2007 קבוצת חוקרים מפינלנד (Jern ועמיתיו) פרסמה מחקר בכתב העת Journal of Sexual Medicine שבדק השפעות גנטיות וסביבתיות על שפיכה מהירה ומאוחרת.

הם עשו את זה בשיטה שנחשבת לסטנדרט הזהב במחקר גנטי – מחקר תאומים. הרעיון: תאומים זהים חולקים 100% מהגנים, תאומים לא-זהים חולקים כמחצית. אם תכונה מסוימת מופיעה הרבה יותר דומה אצל זוגות זהים מאשר אצל זוגות לא-זהים – זה סימן להשפעה גנטית.

המדגם: 1,196 גברים תאומים, מתוכם 91 זוגות זהים ו-110 זוגות מלאים (לא-זהים), בגילאי 33-43. כל אחד מילא שאלון דיווח עצמי על זמן השהייה ותחושת שליטה בשפיכה.

התוצאה – ולמה היא לא מה שחשבת

הממצא המרכזי: 28% מהשונות בשפיכה מהירה מוסברת בגורמים גנטיים.

עכשיו, שימו לב למה זה אומר וגם למה זה לא אומר.

מה זה אומר: יש מרכיב תורשתי אמיתי. זה לא דמיון שלך, וזה לא "משהו שעשית לא נכון". חלק מהנטייה שלך לתגובה מהירה יכול להיות מוטבע בך עוד לפני שהתחלת חיי מין בכלל.

מה זה לא אומר: 28% זה לא 100%. זה אומר ש-72% מהתמונה – הרוב המכריע שלה – מוסבר על ידי גורמים אחרים: סביבה, הרגלים, דפוסים שנרכשו, לחץ, חרדת ביצוע. אגב, באותו מחקר בדיוק, שפיכה מאוחרת (ההפך) יצאה עם אפס השפעה גנטית ו-24% השפעה סביבתית-משפחתית בלבד – עוד עדות לכך שאנחנו מדברים כאן על מנגנון מורכב, לא על "יש לך את זה או אין לך".

אז זה כן אומר שאי אפשר לשנות?

זו בדיוק השאלה שהכי חשוב לענות עליה נכון.

תחשוב על זה ככה: יש לך נטייה גנטית מסוימת לגובה, אבל תזונה ופעילות גופנית עדיין משפיעות על מסת הגוף שלך. יש נטייה גנטית לרגישות למתח, אבל אנשים עדיין לומדים לנהל חרדה בהצלחה. גנטיקה קובעת נטייה, היא לא כותבת גזר דין.

במקרה של שפיכה מהירה, גם אם יש לך את המרכיב הגנטי הזה, הגוף שלך עדיין לומד ומגיב לתרגול. מערכת העצבים היא גמישה (מה שנקרא נוירופלסטיות) – היא יכולה לרכוש דפוסי תגובה חדשים גם כשיש בסיס מולד מסוים. זה בדיוק ההיגיון מאחורי כל גישת ה-Combined Therapy שה-ISSM (האיגוד הבינלאומי לרפואה מינית) ממליצים עליה: לא לחכות שהגנטיקה "תיפתר", אלא לעבוד על הרובד שכן נמצא בשליטתך – הנשימה, הזיהוי של נקודת העוררות, האימון ההדרגתי של הגוף.

למה זה חשוב לך, מעבר לסטטיסטיקה

הרבה גברים תקועים בבושה כי הם בטוחים שיש להם "פגם" שאין מה לעשות איתו. המחקר הזה בעצם משחרר משני הכיוונים:

• אם הגנטיקה חלק מהתמונה – זה לא אומר שאתה "מקולקל", זה אומר שיש לך נקודת פתיחה מסוימת, בדיוק כמו שיש לאנשים נקודות פתיחה שונות בכל דבר בחיים.
• אם 72% מהתמונה הוא לא-גנטי – יש לך שליטה אמיתית על החלק הגדול יותר. וזה בדיוק המקום שבו תרגול נכון עושה את ההבדל.

מה עושים עם זה בפועל

שפיכה מהירה, כמעט תמיד, היא דפוס שהגוף למד – חלקו אולי מהגנים, רובו מהרגלים, לחץ וחרדת ביצוע. ולמידה היא דבר שאפשר לשנות. זו בדיוק הסיבה שבניתי תוכנית שמשלבת את הצד הפיזי (נשימה, תרגול שליטה) עם הצד המנטלי (הורדת חרדת ביצוע, שינוי התפיסה), כי זה בדיוק המקום שבו אפשר להשפיע.

חשוב לי לציין: אני יועצת מינית, לא רופאה. המידע כאן מבוסס על מחקר קליני שפורסם (Jern et al., 2007, Journal of Sexual Medicine) ונועד להעשרה. אם יש לך שאלות רפואיות פרטניות, מומלץ להתייעץ עם רופא או אורולוג.

מקור המחקר: pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/17888070